<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"י ח"ג</h1>
<h2>דף מד.</h2>
המחליף מטלטלין במטלטלין או מטלטלין בקרקע או קרקע בקרקע כיון שהחזיק או זכה אחד מהן זכה האחר בכל מקום שהוא בתרא. קנין סודר שהוא כמו חליפין כתב ה"ר שמעיה והריב"ן דאינו מועיל בלא מקבל מתנה או הקונה ורש"י וכמה פסקנים כתבו דמועיל וכן עיקר וכן הסכימו האחרונים והרמב"ם ז"ל קדושין. הזהב קונה הכסף כגון אם נתן לו דינר זהב בכ"ה דינר כסף קנה כסף כל מקום שהוא מפרש בגמרא נקנה כסף כמות שהוא שאם אמר ליה מארנקי חדשה אינו נותן לו מישנה שאומר לו שכן היה צריך אבל כסף אינו קונה זהב עד שימשוך כי זהב הוי פירא לגבי כספ' אבל לגבי שאר מטלטלין הוי טבעא וכן כתב ר"ח וכספא הוי טבעא ומטבע אינו נעשה חליפי' לפיכך אין זהב נעשה טלית ולא נעשה בחליפין ונחשת הוי' פיר' לגבי דהבא והוא פירא ורב האיי כתב דהבא הוי פירא לכל דבר. וכתבו התוספות דנחשת הוי טבעא לגבי דהבא והרא"ש כתב דפירא הוי. ומטבע אינו נעשה חליפין אפילו להחליפו שוה בשוה. וכתב רב אלפס ודוקא דינר זהב או דינר כסף שיוצאין הוי מטבע לגבי מטלטלי אבל אם אינן יוצאין לקנות ולמכור שלא להחליפם כשולחני שמוליכין אותם למקומות אחרים שיוצאי' כגו' אלו פירות דין לכל דבר ולא מטבע מציעא. נחשת קונה הכסף כיצד כגון שנתן לו איסר בדינר כסף קנה כסף כל מקום דהוא דנחשת חשיב פירי לגבי כספא הוא מטבע לגבי נחשת ומטבע אינו נעשה חליפין אבל אם נתן לו דינר כסף בשלשים איסר לא קנה נחשת עד שימשוך כי כסף הוא מטבע לגבי נחשת ומטבע אינו נעשה חליפין מציעא. נחשת קונה כסף והכסף אינו קונה נחשת מציעא. מעות רעות אינן קונות זו את זו. אבל מעות הרעות קונות את היפות יפות אינן קונות רעות מציעא. אסימון קונה מטבע מטבע אינו קונה אסימון כי אסימון המעות רעות שנסדקו וחשיב פירות לגביהו וכל שכן לגבי שאר מטבע היוצא. יש מן הגדולים שכתבו כי מעות שלנו שמעורב בהם כסף ונחש' ושמין בהם מקח וממכר אפילו לגבי כסף טבעא הוי ואין קונין את הכסף וכסף קונ' אות'. וכן נראה עיקר מציעא. מטלטלין קונין זה את זה ומטלטלין קונין מטבע מטבע אינו קונה מטלטלין וכולן נקראים מטבע לגבי מטלטלין אפילו אסימון. וכתב רבינו חננאל הא דאמרינן דמטלטלין קונין זה בחליפין דוקא בשומא כל אחד בפני עצמו שאם לא עשו שומא לכל אחד בדמים ידועים לא סמכי לא מקנה אהדדי וגדולי האחרונים חלקו עליו וכתבו בין שאינו מקפיד עליהן בין מקפיד בשומתן קנה בתורת חליפין, וכל הנשום דמים באחר וכו' פירשו שרגילין לשומו אבל לא שמו אותן וכן עיקר מציעא. כל מטבע אפילו מטבע כסף ובאתרא דלא סגי אפילו סגי במקום אחד הוי פירא וקונין זה את זה אבל מטבע דסגי אין קונין זה את זה כגון דינר זהב ודינר זהב או דינר כסף ודינר כסף או מעות רעות ומעות רעות פירו' שנסדקו וכל כיוצא בזה מציעא.
<h2>דף מו:</h2>
אין מטבע נעשה חליפין ואינו נקנה בקנין סודר כי אם אגב קרקע ויש דמי' שהן כחליפין כגון החליף דמי שור בפרה פי' כגון אם מכר לו שור ואמר לו אחר כך קנה דמי השור שאתה חייב לי ותהא פרתך קנויה לי קנה פרה בכל מקום ואם אמר הקנה לי שורך במה שאתה חייב לי לא קנה וכן כתבו רב אלפס והרמב"ם. ועוד כתבו דיש דמים שהם כחליפין שאין עשוי עד שימכור את שלו ויזקוף הדמים מלוה אבל אם היה חוב עליו שלא מחמת מכר ואמ' ליה מכור חפץ זה בחוב שיש לי אצלך ורצו שניה' לא קנה עד שיקנה כדרך שהמטלטלין נקני' בהם ע"כ מציעא. חליפין ומקפיד עליהן כגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדין לא משך את הטלה דלאו משיכה מעלייתא הוא ועדין לא קנה האחר את החמור. ואם מת החמור מת לבעלים מציעא [לקמן מ"ז ע"א] היה תפוס פרה ובא חבירו ואמר לו פרתך לא אמר לו לחמור איני צריך יש לי חמור שאני מוכר לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור קנה בעל החמו' את הפרה כי דין זה חליפין הוא מציעא (ובמשא ובמתן תמצאנו). בעלי חיי' חשיבי כלי לענין חליפין. וכתב ר"ת ויש שני חליפין קנין סודר, והב' שוה בשוה שמחליף כגון פירות בפירות וכיוצא בהם ואפילו קרקע בקרקע. וכל אותן שאינן עושין חליפין ר"ל בקנין סודר אבל הכל נעשה חליפין להחליף שוה בשוה, ולפי זה פירות ודבר שאינו מסויים קרקע על אותן הדברים שאין נחשבין כלי לעני' סודר נעשו חליפין להחליפן שוה בשוה שור בשור או פירו' בפירות ואפילו קרקע בקרקע כיון שזכה אחד מהן נתחיי' האחר בחליפין בכל מקום שהוא וכן משמע וכן הירושלמי. וכל זה זולתי במטבע דאין מטבע נעשה חליפין אפילו להחליף שוה בשוה וכן כתבו רבי האיי והרמב"ם ז"ל מציעא. קונין בכליו של קונה ולא בכליו של מקנה מציעא. לשון הרמב"ם במכירה [פ"ה ה"ז] הקנה כלי אחד למוכר כדי שיקנה לוקח אותו הממכר זכה לוקח ואעפ"י שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו כי מתנה על מנת להחזירו שמה מתנה ואף על פי שלא תפס המוכר כל הבגד אלא מקצתו קנה והוא שאחז ממנו כדי שיעור כלי או בגד שהוא כדי שלש אצבעות ואם תפס פחות מכאן והיה יכול לנתק כל הכלי הרי זה קנה ע"כ. וכן פשוט במציעא דכל דפסיק דמי והוי נתינה ולא שיוכל לפסקו כי קני על מנת להקנות הוא כל קנין כדאמרינן בנדרים אלא שחושבין אותו כמו שנפסק כמו שכתבתי. ומה שנהגו בכלי של אחד משום דהוי כשלוחו של קונה. חליפין ומקפיד עליהן כגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדין לא משך את הטלה לאו משיכה מעליית' הוא ועדין לא קנה האחר החמור. ואם מת החמור מת לבעלים ראשוני' וכתב הרשב"א דוקא בחמור שאין ראוי לחלק אבל בדבר הראוי לחלק קנה כנגד מה שמשך מציעא. קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה אבל לא בפירות כי פירי לא עבדי חליפין ולא במטבע ואין קונין בכלי של צפיעי הבקר והוא הנקרא מריקה ולא באיסורי הנאה מציעא. יש מי שכתב דמטבע שנפסל דקונין בו דלא מיעטו אלא מטבע היוצא כי הנפסל ראוי למשקולות ולנוקבו לצואר בנו לתלותו. ונסכא שהוא חתיכת כסף יש מי שכתב דקונין בה דאין דינא כפירות דאין עשויה לירקב והתוספות כתבו דבעינן שראוי להשתמש בו כמו שהוא פירש הפסוק וזאת לפנים בישראל כשהיו רוצין לקיים מכר אפילו לא משך ולא נתן מעות וכן כשהיו רוצין לקיים תמורה שמחליף דבר בדבר בלא משיכה לאח' מהם לקיים כל דבר כמו מתנה או שום דבר שמחייב עצמו לחבירו כי שלף איש נעלו כלומר הקונה ונתן לרעהו המוכר. מטלטלין אינן נקנין באגב עבד אפילו עומדין עליו ואם החזיק בעבד על דעת שיקנה מטלטלין שהן עליו קנה גם המטלטלין והוא שיהיה העבד כפות פי' בידיו וברגליו או ישן וכפות ברגליו כך פשוט בגמרת גטין.
